מאז שדולי הכבשה שובטה ב-1996, השאלה אם יש לאסור או להמשיך בשיבוט רבייה של בני אדם הייתה נושא לוויכוח בינלאומי. בניסיון לטפל בסוגיה, ניסח האו"ם הצהרה על שיבוט אנושי בשנת 2005, אך זו נוסחה בצורה מעורפלת וזכתה לתמיכה אמביוולנטית ממדינות החברות באו"ם.כעת טוענת אדל לנגלואה מאוניברסיטת לינקולן, בריטניה, כי אלו הרודפים אחר מסגרת ממשל עולמית איתנה בנושא שיבוט אנושי ייטיבו להסתכל על ההצלחות האחרונות בתחומי שינויי האקלים והאתיקה העסקית. הדו"ח מתפרסם בכתב העת הפתוח של Springer Nature Palgrave Communications.
מחקרו של לאנגלוי מתמקד במיוחד ברישומים רשמיים ובתצפיות ממקור ראשון בפגישות ביו-אתיקה שונות כדי לבחון את המבוי הסתום בוויכוח על שיבוט אנושי שחווה כיום ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (UNESCO).
הצהרת האו"ם בנושא שיבוט אנושי אוסרת על "כל צורות של שיבוט אנושי ככל שהן אינן תואמות את כבוד האדם והגנה על חיי אדם", אך חוסר התמיכה שקיבלה ממדינות חברות מסוימות והדרך המעורפלת שבה היא קיבלה ניתן לפרש מגולוון אונסק"ו להקים קבוצת עבודה ב-2008 המורכבת מחברי ועדת הביו-אתיקה הבינלאומית שלה.
קבוצת העבודה הייתה צריכה לחקור את היתכנותה של אמנה מחייבת משפטית לאסור שיבוט רבייה אנושי. הוא מצא כי חוסר הבהירות הנוכחי במשפט הבינלאומי אינו מועיל עבור אותן מדינות שעדיין לא ניסחו תקנות או מדיניות לאומיים בנושא. למרות זאת, המדינות החברות באונסקו התנגדו לרעיון של כינוס במשך כמה שנים. זה השתנה ב-2015, אבל לפי Langlois, מאז לא הושגה התקדמות מעשית.
היא מאמינה שניתן להתמודד עם המבוי הסתום הזה על ידי הקמת מסגרת ממשל גלובלית איתנה המשתמשת בפורמט דיוני. זה צריך להתבסס על שיתוף ידע ובדיקות היתכנות ולא על מיקוח מבוסס אינטרסים שמשותף לארגונים בין-ממשלתיים. זה צריך לערב גם מחזיקי עניין רבים. מסגרת זו דומה לזו שבה השתמשה ועידת הצדדים לאמנת המסגרת של האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים, פורום בין-ממשלתי נוסף, כדי להתקדם בשיחות על שינויי אקלים.היא גם אפשרה לאו"ם לאמץ את העקרונות המנחים לעסקים וזכויות אדם ב-2011 לאחר שנים של אי הסכמה על מערכת נורמות בנושא זה.
Langlois אומר ששיחות שיבוט אנושי צריכות להתרחק מדיונים קצרים ורשמיים בתוך ועדות לחילופי מידע מעמיקים יותר בין מגוון רחב יותר של בעלי עניין. היא זקוקה להבטחות פעולה מלמטה למעלה ולפיתוח של שיטות עבודה מומלצות באמצעות מחקרי היתכנות. ייתכן שהדבר לא יביא להחלטה להתחיל במשא ומתן על אמנה, אבל יכול לפחות לתת אור למערכת של משאבים והתחייבויות שיכולים להוכיח את עצמם כיעילים בקידום התנהגות אתית מצד מדינות וגורמים אחרים.
"אם היה פורמט דיוני גמיש יותר, והיינו מסוגלים לשקף מהלכים מוצלחים בפורומים גלובליים אחרים, נוכל להתקדם לעבר מסגרת ממשל חזקה עבור שיבוט אנושי, שתראה פחות מיקוח מבוסס אינטרסים ויותר קנייה מבעלי עניין", היא מוסיפה.
