במבט ראשון, לאי יאקושימה ביפן ולמחוז דורצ'סטר, מרילנד, לא נראה שיש הרבה מן המשותף, אבל מבט אקולוגי מעמיק יותר מגלה דמיון בולט אחד: שניהם הם ביתם של אוכלוסיות של איילי סיקה.
מאמר חדש מאת ג'ייק באומן ודיוויד קאלב מאוניברסיטת דלאוור ממחלקת הציד והדייג הפנימי של וירג'יניה בוחן את ההיסטוריה מאחורי העלייה של אוכלוסיות צבי הסיקה במחוז דורצ'סטר ב-100 השנים האחרונות.
המאמר פורסם בכתב העת Biological Invasions והוא גם בוחן את ההשפעות שהיו לצבאי הסיקה על אוכלוסיות הצבאים הלבן-זנב המקומיים בניסיון לספק מידע שיכול להוביל לניהול טוב יותר של המין.
Bowman, יו"ר המחלקה לאנטומולוגיה ואקולוגיה של חיות בר במכללה לחקלאות ומשאבי טבע של UD, אמר כי המאמר היה חלק מפרויקט גדול יותר שבודק האם קיימת הדרה תחרותית בין צבי לבן זנב לסיקה צבי.
"יש חלקים גדולים במחוז דורצ'סטר שכמעט ואין להם זנבות לבנים אבל מספר צבי סיקה גבוה מאוד, ונראה שצבי הסיקה מתפשטים, אז נשאלת השאלה, האם הם הולכים להתחרות על זנבות לבנים, שהוא הצבי המקומי שלנו," אמר באומן.
היסטוריה של סיקה
צבי סיקה הגיעו לארצות הברית לראשונה בשנת 1916 והאוכלוסייה הראשונית של ארבעה או חמישה פרטים גדלה ל-12,000 מוערך כיום.
Bowman אמר שישנה מחקר גנטי המצביע על כך שמקורו של צבי הסיקה באי יאקושימה ביפן, למרות שהצבאים שעשו את דרכם בסופו של דבר לארצות הברית לאחר עצירת ביניים קצרה בבריטניה. הצבאים הובאו לבריטניה על ידי הדוכס האחד עשר מבדפורד.
איילי הסיקה הוצגו למרילנד בתחילת שנות ה-1900 כאשר קלמנט הנרי שיחרר חמישה או שישה צבאים באי ג'יימס.
בעוד שמקורם של הצבאים ביפן, כעת הם מאוכלסים יותר במרילנד.
"יש כאן יותר איילי סיקה מאשר באי יאקושימה והם מין מוגן ביפן אז אי אפשר לקצור אותם בכלל", אמר באומן.
צבי הסיקה נמלטו בסופו של דבר מהאי ג'יימס והאוכלוסייה גדלה עם הזמן.
"הם הרחיבו את האוכלוסייה שלהם בתקופה שבה היו מעט מאוד זנבות לבנים באזור הזה. זה היה בתקופה שבה היה ניצול יתר של זנבות לבנים ומספרם היה ממש נמוך.תיאוריה אחת היא שצבי הסיקה התבססו לפני שאוכלוסיות הזנב הלבן התאוששו ומנעו מהם לכבוש מחדש כמה אזורים", אמר באומן.
בנוסף להתחרות אולי עם אוכלי עשב אחרים ולדחיקת צבי לבן-זנב מבתי הגידול הטבעיים שלהם, איילי סיקה יכולים גם לגרום נזק ליבול.
"יש תלונות במחוז דורצ'סטר על נזקים ליבולים מהם, אבל הדאגה הגדולה יותר מנקודת המבט שלי היא מבחינה אקולוגית. הם לא אמורים להיות כאן ואם הם מתחרים עם זנב לבן, זו בעיה," אמר באומן. "מה שראיתי כשעשינו כמה שנים לאומדן אוכלוסיה לפני הפרויקט הזה, מספרי הזנב הלבן היו גבוהים באזורים מסוימים וכך גם מספרי איילי הסיקה. אז הצרבת את נזקי היבול. כמעט הכפלת את כמות הצבאים על הנוף."
ההבדלים בין צבי לבן זנב לצבאי סיקה הם בעיקר מערכת העיכול, שכן סיקה הם יותר מרעה - מסוגלים לאכול מגוון רחב יותר של מזון מאשר צבי לבן זנב, שיש להם מגוון צר יותר של דברים שהם יכולים לאכול, שלדבריו באומן הופך אותם בשלים לתחרות.
יכולת זו לאכול מגוון רחב יותר של מזונות ניכרת במגוון בתי הגידול של צבי הסיקה. במרילנד הם נמצאים בעיקר באזורי ביצות, ואילו באי יאקושימה הם נמצאים בהרים.
"אני חושב שזה יכול להיות בגלל שהם יכולים לנצל כמה מצמחי המים המלוחים האלה שהזנבות הלבנים לא יכולים לאכול. אולי זו הסיבה שהם משתמשים בבתי הגידול האלה יותר, בעוד שזנבות הלבנים משתמשים רק באלו בתי גידול לאזורי מצעים, הם לא משתמשים בהם לחיפוש מזון. ייתכן שהסיקה התרחבה לחלק מאלה ואולי זו הסיבה שיש להם מעוז כזה באזור", אמר באומן.
האוכלוסיה במרילנד היא האוכלוסייה החופשית היחידה של איילי סיקה בארצות הברית שאנשים מורשים לצוד ובגלל זה, באומן אמר שמחלקת משאבי הטבע של מרילנד רוצה לשמור על אוכלוסיות הצבאים אבל הגבל את התפשטותם.
"זו דוגמה מושלמת לפלישה ביולוגית שבה אנחנו לא הולכים להיפטר מהמין בגלל אנשים - יש שם תעשייה שמגינה עליהם ולא רוצה שהם ייעלמו, ו אתה רואה את זה בהרבה מינים.שפמנון במפרץ [צ'ספיק], למשל.
הם לא אמורים להיות שם אבל יש להם תעשיית דיג עכשיו אז אנחנו לא מתכוונים לנסות להיפטר מהם. אנחנו רק ננסה לצמצם את מספרם", אמר באומן.
בנוסף לעזרה ממחלקת משאבי הטבע של מרילנד, באומן אמר שהם לא יוכלו לעשות את המחקר שלהם ללא העזרה והתמיכה של בעלי הקרקע הפרטיים.
