סיבי קולגן הם מרכיב עיקרי ברקמות החיבור שנמצאות ברחבי ממלכת החיות. המכלולים דמויי הכבלים של מולקולות ביולוגיות ארוכות משתלבות ויוצרות רקמות מגוונות כמו עור, קרניות, גידים או עצמות. הפיתוח של רקמות מורכבות אלו הוא נושא למגוון מאמצי מחקר, תוך התמקדות בשלבים המעורבים ובתרומות הגנטיקה והכימיה הפיזיקלית לפיתוחם. כעת, שני חוקרים מאוניברסיטת פריז-סוד באורסיי, צרפת, שפכו אור חדש על האופן שבו נוצרים סיבים מורכבים של קולגן. במחקר חדש שפורסם ב-EPJ E, המחברים מתמקדים באחד השלבים ההיררכיים, שבו מולקולות מתחברות באופן ספונטני בסיבים אקסימטריים ארוכים וצפופים, הידועים כסיבי קולגן מסוג I.
רקמות החיבור הן מבנים היררכיים שעוברים מספר שלבים של התאגדות, ומייצרים ארגונים של פיברילים המותאמים לתפקודים שונים בתוך אורגניזמים חיים. במחקר זה, שלב האסוציאציות הספונטני הנבדק הוא ייחודי מכיוון שקוטר הסיב נשאר קבוע לאורך כל צמיחתו, בעוד שסוף הגדילה מבטא פרופיל פרבולי אופייני. לאחר בחינת מספר מודלים אפשריים, החוקרים הגיעו למסקנה שההסבר הסביר ביותר הוא שהסיבים מתפרסים מציר הסיבים, לאורך גבעול, בדומה לאופן שבו גדלים פרחי חמניות.
המחברים מציינים שפילוטקסיס, או צמיחת עלים, מבטיחה את האריזה הטובה ביותר האפשרית בהקשרים של סימטריה מעגלית, כפי שקורה בסיבי קולגן צפופים. "עם זאת, בשל מורכבות החומר, יש צורך במחקרים ניסיוניים מתאימים, בהתאם לכיוונים שהציע המודל עצמו, על מנת לבסס אותו בתקיפות", אומר ז'אן שרבולין, מחבר שותף במחקר.
