חמולות Meerkat מבצעות 'ריקוד מלחמה' כדי להפחיד יריבים ולהגן על הטריטוריה שלהם, על פי מחקר חדש של UCL ואוניברסיטת קיימברידג'.
פורסם ב-Proceedings of the Royal Society B, זהו המחקר האמפירי הראשון שחשף תוקפנות בין-קבוצתית.
החוקרים, שעקבו אחר מאות מהמפגשים הבין-קבוצתיים הללו במשך 11 שנים, מראים שפגישות בין חמולות סוריקטות הופכות לרוב לתוקפנות ולעיתים מסלימות ללחימה ולאלימות קטלנית.
המחקר מגלה שביותר ממחצית מהאינטראקציות (64.7%) שבלות סוריקטות מפגינות תוקפנות על ידי רדיפה או 'ריקוד מלחמה', כאשר סוריקטה מציגה זנב זקוף ופרווה נפוחה, אולי כדי לגרום לקבוצה להיראות גדולה מהגודל שלה.
הסופר הראשי והאנתרופולוג האבולוציוני ד"ר מארק דיבל (UCL Anthropology ובעבר מאוניברסיטת קיימברידג'), אמר: "אנחנו מראים שאינטראקציות בין קבוצות סוריקטות לעולם אינן סובלניות, שהרוב כולל צורה כלשהי של תוקפנות ושמיעוט לגרום לאלימות פיזית.
"עם זאת, גם כאשר אינטראקציות בין קבוצות סוריקטות אינן גורמות לאלימות פיזית, עלולות להיות להן השלכות טריטוריאליות, כאשר קבוצות מאבדות עוברות למחילות שינה הקרובות יותר למרכז הטריטוריה שלהן וקבוצות מנצחות עוברות למחילות רחוקות יותר מהמקום. מרכז הטריטוריה שלהם."
Meerkats חיים בקבוצות יציבות וחברתיות מאוד ובתוך החמולות הללו יש רמות גבוהות של שיתוף פעולה. כל שבט מורכב מכ-20 חברים ויש זכר דומיננטי ונקבה דומיננטית המקבלים מונופול על הרבייה, ומייצרים יותר מ-80% מהצאצאים שנולדו בקבוצה.
כמו טורפים רבים, סוריקטות הן טריטוריאליות ומטילות צואה וסימני ריח באתרים הן בשטחן והן במקומות חשובים בגבולות הטריטוריאליים. חמולות עובדים יחד כדי להגן על טריטוריות ומקיימות באופן קבוע אינטראקציות אגרסיביות עם שכנים.
החוקרים צפו בשש התנהגויות שונות כאשר מתרחשת מפגש בין קבוצות: תצפית ראשונית על הקבוצה היריבה, רדיפה אחר הקבוצה היריבה, ביצוע ריקוד מלחמה, נסיגה מאינטראקציה, חפירת מאורה של הקבוצות היריבות ועיסוק במגע פיזי אגרסיבי. כל האינטראקציה, שנמשכת בדרך כלל כ-20 דקות, מורכבת בדרך כלל מרצף של שש התנהגויות אלו.
ברוב המוחלט של המקרים (86%), התוקפנות הסתיימו בכך שאחת משתי הקבוצות נסוגה לפני מגע פיזי ישיר. עם זאת, במקרים בודדים (9%) האינטראקציות הללו הביאו ללחימה עם לפחות סוריקטה אחת שנהרגה.
לאינטראקציות האלה יש השלכות על טריטוריות קבוצתיות, כאשר קבוצות מפסידות עוברות למחילות שינה קרובות יותר למרכז הטריטוריות שלהן וקבוצות מנצחות מתרחקות יותר.
בסך הכל, החוקרים גילו שכמעט מחצית (48%) מכלל התוקפנות בין קבוצות נוצרה על ידי הזכר הדומיננטי, 15% על ידי הנקבה הדומיננטית, 14.5% על ידי זכר כפוף ו-12% על ידי נקבה כפופה. בנוסף, לשבטים סוריקטות עם יותר חברים וגורים היה סיכוי גבוה יותר לזכות.
לצורך המחקר, הנתונים נאספו בין ינואר 2008 לפברואר 2019 כחלק ממחקר התנהגותי ארוך טווח של סוריקטות בר בפרויקט קלהרי מריקט, דרום אפריקה. מדבר קלהארי הוא סביבה צחיחה למחצה שבה גשמים וטמפרטורה משתנים באופן דרמטי.
אוכלוסיית המחקר כוללת בדרך כלל 10 קבוצות בגודל ממוצע של כ-20 פרטים ומערך הנתונים הסופי כלל 422 אינטראקציות הכוללות 78 שילובים של 36 קבוצות סוריקטות שונות.
ד"ר דיבל סיכם: "אם אנחנו רוצים להבין לגמרי את האלימות בחברות אנושיות, אנחנו צריכים להבין את השורשים האבולוציוניים שלה. זה מחייב אותנו להבין מדוע קבוצות חיות אחרות נלחמות, ומה הן מרוויחות או מפסידות מכך. אנו מראים שלמרות שתוקפנות בין קבוצות סוריקטות גורמת רק מדי פעם להרג של אדם, ניצחון בקרבות עם קבוצות שכנות הוא קריטי לשמירה על טריטוריה.במדבר למחצה הקשה של הקלהארי, טריטוריה באיכות טובה היא קריטית להישרדותה ולהצלחתה ארוכת הטווח של הקבוצה."
