היערות היבשים של מערב מדגסקר הם יוצאי דופן: יש להם את המגוון הגדול ביותר של עצים בעולם אבל המגוון הנמוך ביותר של בעלי חיים שמפזרים את הזרעים. מחקר חדש מראה שללא הלמור החום, היערות הללו אינם מצליחים להתחדש לחלוטין בכוחות עצמם.
"זו תוצאה ייחודית. ביערות אחרים, גילדת מפזרי הזרעים מיותרת. אם קבוצה אחת נושרת - או נורה - יש אחרות שיכולות למלא את המקום", אומר יורג גנזהורן מהגרמני. מרכז פרימטים באוניברסיטת המבורג בגטינגן, גרמניה, המציג את המחקר הזה עם עמיתיו בגיליון אוגוסט של Conservation Biology.
מאז שהגיעו אנשים למדגסקר לפני כ-2,000 שנה, על פי ההערכות 97% מיערות המערב הנשירים היבשים של האי נהרסו ואלו שנותרו מפוצלים מאוד. שיקום יערות אלו הוא אחד מסדר העדיפויות הגבוה ביותר לשימור ברחבי העולם, על פי סדנה של תוכנית הפיתוח של האו"ם ב-1995.
Ganzhorn ועמיתיו חקרו התחדשות ביער ראשוני רציף ומפוצל כאחד; השברים נעו בין כשבעה ל-1,500 דונם. החוקרים מצאו 177 מיני עצים באתרי מחקר וקבעו ש-20 (כ-10%) מהם התפזרו ברובם או במלואם על ידי למורים.
ניתוח צואה הראה ש-20 מיני עצים אלו מפוזרים בעיקר על ידי הלמור החום. מבין שמונת מיני הלמור החיים ביערות אלה, הלמור החום הוא היחיד שבולע ומפריש זרעים שלמים בגודל של יותר מחצי סנטימטר. לשבעה מתוך 20 מיני העצים יש זרעים בגודל כזה או יותר.
Ganzhorn ועמיתיו השוו התחדשות בשברי יער עם וללא למורים חומים ומצאו שלאחרונים הייתה התחדשות משמעותית פחות של 20 העצים המפוזרים ללמור. לעומת זאת, לא היה הבדל בהתחדשות עבור 157 מיני העצים שאינם תלויים רק בלמורים לצורך פיזור.
מחקר זה מראה ש"לא מספיק להשאיר יער לבד כדי להתחדש אם הלמורים חוסלו ממנו", אומר גנזהורן. "עלינו להכניס מחדש למורים, להגביר את הקישוריות ובעיקר להפסיק את הפיצול של כל מה שנשאר."
