ST. לואיס, מו. 2 באוגוסט 1999 - ניתוח של גרגרי אבקה ותמונות צמחים מציב את מקורו של "תכריך טורינו", שנחשב בעיני רבים כבד הקבורה של ישו מנצרת, בירושלים לפני המאה ה-8. האותנטיות של התכריך נתונה במחלוקת במשך מאות שנים, כאשר תהליך תיארוך פחמן משנת 1988 מיקם אותו בימי הביניים.
הבוטנאי אבינועם דנין מהאוניברסיטה העברית בירושלים קבע את מקורו של התכריך על סמך ניתוח מקיף של אבקה שנלקחה מהתכריך ותמונות צמחים הקשורות לתכריך.הסקירה של עדויות צמחים ואבקה מתפרסמת על ידי הוצאת הגן הבוטני של מיזורי כצמחיית התכריכים של טורינו מאת דנין, אלן ואנגר, מרי וונגר ואורי ברוך. הפרסום שנבדק על ידי עמיתים יהיה זמין בסוף הקיץ.
דנין הציג את ממצאי המחקר שלו בסדרת הרצאות שהתקיימה בשיתוף עם הקונגרס הבוטני הבינלאומי ה-16. יותר מ-4,000 מדענים מ-100 מדינות נפגשים השבוע בסנט לואיס כדי לדון במחקר העדכני ביותר על צמחים להישרדות האדם ושיפור איכות החיים. הקונגרס הבוטני הבינלאומי, שנערך רק אחת לשש שנים, נפגש בפעם האחרונה בארצות הברית בשנת 1969, כאשר נערך בסיאטל, וושינגטון.
הניתוח של דנין מעלה כי פרחים וחומרים צמחיים אחרים הונחו על התכריכים של טורינו, והותירו גרגרי אבקה וטביעות של צמחים ופרחים על בד הפשתן. בנוסף לדימוי של אדם נצלב, הבד מכיל גם תמונות חלשות של צמחים.בזיהוי טנטטיבי של תמונות הצמחים באמצעות שיטת השוואת תמונות הידועה בשם Polarized Image Overlay Technique (PIOT), אלן ומרי ואנגר דיווחו כי הפרחים היו מאזור המזרח הקרוב וכי מקורו של התכריך במאות המוקדמות. ניתוח תמונות הפרחים על ידי דנין וניתוח גרגירי האבקה על ידי אורי ברוך מזהים שילוב של מינים מסוימים שניתן היה למצוא רק בחודשים מרץ ואפריל באזור ירושלים באותה תקופה.
הניתוח מזהה באופן חיובי צפיפות גבוהה של אבקה של גדילן הגדילן Gundelia tournefortii אשר פורח בישראל בין מרץ למאי במשך אלפי שנים. ניתן לראות תמונה של הצמח ליד תמונת כתפו של הגבר. ההשערה הועלתה על ידי בני הזוג Whangers, שחקרו את התכריכים במשך עשרות שנים, שזהו הצמח המשמש ל"כתר הקוצים" על ראשו של ישוע.
שני גרגרי אבקה ממין זה נמצאו גם בסודאריום של אוביידו, המקובלים כבד הקבורה של ישו.מיקומו של הסודריום תועד מהמאה ה-1 והוא שוכן בקתדרלת אוביידו בספרד מאז המאה ה-8. שני הבדים נושאים גם כתמי דם מסוג AB, אם כי יש הטוענים שקשה לפרש סוגי דם עתיקים. מה שברור הוא שכתמי הדם על שני הבדים הם בתבנית דומה.
"אין סיכוי שדפוסים דומים של כתמי דם, כנראה של סוג דם זהה, עם אותו סוג של גרגרי אבקה, לא יכולים להיות סינכרוניים - מכסים את אותו גוף", קבע דנין. "קשר האבקה והדמיון בכתמי הדם בשני הבדים מספקים עדות ברורה לכך שמקורו של התכריך לפני המאה ה-8."
דנין קבע כי מחקר בוטני זה חולק על תקפות הטענה שהתכריך היה מאירופה במהלך ימי הביניים, כפי שחוקרים רבים הגיעו למסקנה ב-1988 בהתבסס על מבחני תיארוך פחמן-14. הכותבים אינם מפקפקים במידת הדיוק של בדיקת תיארוך פחמן-14 שנעשתה רק על דגימה בודדת שנלקחה מפינה אחת מזוהמת מאוד של התכריך, אמר.עם זאת, המחקר שלהם בחן גרגרי אבקה ותמונות מכל פיסת הבד והשווה אותם עם בד שיש לו היסטוריה מתועדת.
צמח נוסף שנראה בתמונה ברורה על התכריכים הוא ממין ה-Zygophyllum dumosum, לפי העיתון. זהו צמח מקומי עם מורפולוגיית עלים יוצאת דופן, המציג עלונים זווגים בקצות עמוד העלים של השנה הנוכחית בתחילת החורף.
Gundelia tournefortii ו-Zygophyllum dumosum מתקיימים במקביל בשטח מוגבל, לדברי דנין, סמכות מובילה בצמחי ישראל. האזור תחום בקווים המקשרים בין ירושלים וחברון בישראל לבין מדבא וקראק בירדן. האזור מעוגן לכיוון אזור ירושלים-חברון בתוספת מין שלישי, Cistus creticus, שזוהה כמוצב על התכריך באמצעות ניתוח של הדמיית אבקה ופרחים.
"אפשר למצוא את השילוב הזה של פרחים רק באזור אחד בעולם", קבע דנין. "הראיות מצביעות בבירור על קיבוץ פרחים מהאזור המקיף את ירושלים."
דנין קבע שהעדויות החושפות את המינים הללו על התכריכים מצביעות על כך שהם הונחו עם הגוף לפני התהליך שגרם להיווצרות תמונות על הבד. לדברי דנין, ממצאיו מאששים את רצף האירועים הבא:
הנחת הגופה על הפשתן;
הצבת צמחים פורחים וחפצים אחרים יחד עם הגוף;
קיפול הבד על הגוף;
התחלת התהליך שגרם להיווצרות התמונות.
תמונות של פרחי Capparis aegyptia, המציגים דוגמה ייחודית בשעות האור, נראו גם על התכריכים. תהליך פתיחת הניצנים נפסק כאשר קוטפים את הפרחים ולא מספקים מים. התמונות של הפרחים הללו על התכריכים מרמזות שהם נקטפו במדבר יהודה או בבקעת ים המלח בין 15:00 ל-16:00. ביום שהונחו על התכריך.
התמונות של הפרחים על התכריכים מתוארות גם באמנות של המאות הראשונות, לפי הפרסום הקרוב.אייקונים מוקדמים על כמה מטבעות מהמאה ה-7 מציגים מספר תמונות פרחים התואמות במדויק תמונות פרחוניות הנראות על התכריכים כיום, על פי ניתוח PIOT של ה-Whangers. החוקרים מציעים שהתמונות הקלושות על התכריכים היו כנראה ברורות יותר במאות קודמות.
חקירה בוטנית של התכריכים החלה בתצפיות של מקס פריי משנת 1973 על גרגרי אבקה על התכריכים, אותם דגם באמצעות סרט דביק. פריי לקח סט שני של 27 דגימות סרט דביק מהתכריכים במהלך המחקר המדעי בשנת 1978. בשנת 1979 הוא לקח 46 דגימות סרט דביק מהסודאריום של אוביידו. בשנת 1983 צוינו תמונות פרחוניות חלשות על מצעי התכריכים על ידי O. Scheuermann, ולאחר מכן בשנת 1985 על ידי משפחת Whangers. הבוטנאי אבינעם דנין החל לשתף פעולה עם חוקרי התכריכים אלן ומרי ואנגר בשנת 1995. אליהם הצטרף מומחה האבקה הישראלי אורי ברוך בשנת 1998. האוספים הבוטניים של פריי נרכשו בשנת 1994 על ידי המועצה לחקר התכריכים של טורינו (CSST) והפכו המשאב למחקר זה שניתח 313 גרגרי אבקה.
בד הקבורה הידוע היום כתכריך טורינו הוא מלבן פשתן בגודל 4.35 מטר על 1.1 מטר. הוא נשמר בעיר טורינו (טורינו), איטליה, מאז 1578. בשנת 1694 הוצב התכריך בקפלה מיוחדת בתוך הקתדרלה האיטלקית של יוחנן המטביל. למעט תקופה קצרה במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר הבד הועבר למקום אחר ליתר ביטחון, התכריך נשאר בקתדרלה זו עד ליל ה-11 באפריל 1997, כאשר שריפה משתוללת חייבה את הסרתו. התכריך לא ניזוק, והוחזק במקום אחר בעיר עד שהוא שוב הוצב בקתדרלה לתצוגה פומבית מ-18 באפריל עד 14 ביוני 1998.
למרות שכבר מזמן היו טענות היסטוריות, ספרותיות ואמנותיות לפיהן התכריך מייצג את בד הקבורה האותנטי של ישו, יש מעט ראיות מדעיות שתומכות בכך. בשנת 1988 זוהה תיארוך פחמן-14 של דגימה בודדת מפינת התכריכים בין השנים 1260 עד 1390 לספירה.ד', מה שמוביל למסקנה הרווחת שכל התכריך היה מתקופת ימי הביניים.
